לניהול טוב יותר של כלכלת מהמשפחה

רציתי היום רק לשלוח לכם את הסרטון על דמי ההבראה אבל אי אפשר להתעלם הבוקר מההפגנות הגדולות שהיו אתמול , מהמחאה והדרישה לצדק חברתי ובעיקר מעוצמת המחאה.

להרגשתי זהו יום הסטורי שממנו ישתנו סדרי העדיפויות של השיח הציבורי.  בצד הכותרות על פוליטיקה ,ביטחון, חילונים חרדים, וכדו' יתפוס מקום נכבד השיח על יוקר המחיה על צרכנות ועל שינוי שיכריח את מקבלי ההחלטות לחשוב אחרת לתכנן יותר ולקחת בחשבון גם את מעמד הביניים.

מה שאותי אישית ריגש אתמול היה דווקא מפגן העוצמה של הסולידריות העוצמה של "ההמון" וההתגייסות של כולם לדאוג באמת לכולם בשם הצדק החברתי.  הרגשה של יותר שותפות ופחות רכושנות, חומרנות ואני לעצמי ורק לעצמי שאפיינה את השנים האחרונות.

אני מאד מקווה שההפגנות האלו אכן יובילו לשינוי ולהקלה על הנטל הכלכלי של כל אחד ואחד מאיתנו אבל.. אסור לשכוח שזו רק המסגרת רק המקרו, בבית ,בסביבת המיקרו שלנו , עדיין האחריות על התנהלות מאוזנת נמצאת אצל כל אחד ואחד מאיתנו.

 גם אם יורידו מחירים , יקלו על המיסוי ויסבסדו מעונות ודיור חובה עלינו לשמור על המאזן הביתי כשהתקווה באמת שהדבר יהיה קל יותר בעתיד.

ולסיום בכל זאת דמי ההבראה

ב-2002 קיבלו פרס נובל לכלכלה דווקא 2 פסיכולוגים הפסיכולוג דניאל כהנמן והפסיכולוג עמוס טברסקי ז"ל .

השניים טענו שהפסיכולוגיה האנושית מונעת מאנשים להיות רציונליים

ראשית, משום שאנו רגישים יותר לשינויים לרעה מאשר לשינויים לטובה ושנית, אנחנו רגישים לא רק למה שקורה בפועל אלא למה שקורה תחת תיאור זה או אחר, מה שהופך אותנו לבלתי עקביים.

תיאוריות כלכליות שונות עוסקות באופן שמשתנים כלכליים משפיעים על התנהגות כלכלית, בין זו של יחידים ובין זו של קבוצות או חברות.

ההנחה הייתה,  שה"אדם הכלכלי" הוא יצור רציונלי ובוחר תמיד את האלטרנטיבה שמשרתת על הצד הטוב ביותר את העדפותיו.

כהנמן וטברסקי במחקרם,  הראו שאנשים ממש שוגים, ובאופן שיטתי, אפילו במצבי החלטה פשוטים ביותר.

כהוכחה לכך עשו כמה ניסויים. ניסוי ראשון הציע לאנשים לבחור בין 2 החלופות הבאות:

א.  לקבל לאלתר 500 ₪ במזומן.

ב.  להטיל בזה הרגע מטבע (המטבע יכולה להיות שלכם, וההטלה להתבצע על ידכם).  אם המטבע תיפול על צידה האחד, תקבלו 1000 ₪, אך אם תיפול על הצד האחר, לא תקבלו מאום.

רוב הנשאלים העדיפו את א' על ב', העדפה שנקראת  שנאת סיכון.  יתרה מזו, גם כאשר הסכום הוודאי המוצע באפשרות א' מוקטן (לדוגמא לקבל רק 400 ₪ ), והוא פחות מתוחלת ההימור אשר באפשרות ב', רוב הנשאלים עדיין מעדיפים אותו.  בסביבות 300-350 ₪ שתי האפשרויות נתפסות כשקולות, פחות או יותר, ומסכום של כ-250 ₪ ומטה, מועדף כבר ההימור.

כלומר מדוגמא זו אפשר להסיק שאדם ממוצע יעדיף את הסכום הבטוח אפילו על סכום גבוה יותר שיוכל לקבל במקרה שיזכה בהימור.

אבל ניסוי אחר שעשו גילה שהדבר לא מדויק.

בניסוי השני שעשו ביקשו כהנמן וטברסקי מהאנשים לבחור בין 2 חלופות אחרות:

א.  לשלם לאלתר "קנס" של  500 ₪ במזומן.

ב.  להטיל בזה הרגע מטבע (המטבע יכולה להיות שלכם, וההטלה להתבצע על ידכם).  אם המטבע תיפול על צידה האחד, תשלמו "קנס" 1000 ₪, אך אם תיפול על הצד האחר, לא תצטרכו לשלם מאום.

במקרה זה, רוב הנשאלים מעדיפים דווקא את ב' על א', העדפה שמראה על  אהבת סיכון.  יתרה מזו, גם כאשר הקנס הוודאי המוטל באפשרות א' מוקטן, רוב הנשאלים עדיין מעדיפים את ההימור על פניו.  כאשר הקנס הוא בסביבות 300-350 ₪, האפשרויות נתפסות כשקולות, פחות או יותר, ומשהוקטן הקנס  לכ-250 ₪ ומטה, הוא כבר מועדף על ההימור על ידי רוב הנשאלים.

כלומר הבחירה של אנשים לא תמיד רציונלית ובטוח שלא עקבית.   אותם אנשים ששונאים סיכון בבחירה אחת יכולים לאהוב אותו בבחירה אחרת.

ואתם – איך אתם מנהלים את כלכלת המשפחה שלכם ?

האם באופן רציונלי ?  האם ע"פ גחמות הרגע ?   האם אתם מתחשבים בהכנסות שלכם בזמן שאתם מחליטים לקנות משהו ?  האם אתם מתככנים הוצאות עתידיות ?  האם אתם ערוכים להוצאות בלתי צפויות?